"חתלתלת"

פורסם: 2 בדצמבר 2010 ב-ביקורות

באמת שרציתי ובאמת שהשתדלתי…

לא כל יום אתה מרגיש רצון עז ללכת לראות סרט ישראלי אבל באמת שרציתי כששמעתי שמצלמים את סרט האימה הישראלי
הראשון.
תארו לעצמכם את התרגשותי כשקיבלתי הזמנה לסרטם החדש של אהרון קשלס ונבות פפושדו, "כלבת".
לומר את האמת? לא ידעתי דבר וחצי דבר על עלילתו של הסרט אבל ניסיתי לנחש וחשבתי שיש סיכוי טוב לסרט.

אני חייב לומר לכם, הצפייה לא הייתה קלה… כשאחת הדמויות אמרה "זה לא טוב", מישהו מאחורי אמר "סופסוף משהו הגיוני בסרט הזה". אבל אני לא בטוח שהוא צודק, לסרט בהחלט יש את הפאקים שלו (והרבה) אבל להעביר את המסר הוא הצליח ובתקווה הוא סנונית ראשונה של סרטים מהז'אנר הזה.

נתחיל מתקציר קל (וקצר, מטיבם של סרטים אלו): כמיטב מסורת האימה האמריקאית, 2 בנים ו-2 בנות, כולם יפים ולבושים בלבן, יוצאים למשחק טניס ובדרך מתבלבלים ומגיעים ליער. ביער מסתובב מטורף שתפס בחורה (ליאת הר-לב, שלא משנה כמה דם זולג לה על הפנים, תמיד תישמע כאילו היא אומרת "אבל מירי…" ורק תרצה שהרוצח יגיע!) ואחיה מחפש עזרה (ונדרס על-ידי הקבוצה). מסתובבים כאן גם שומר יערות, שוטרים פסיכים וכלבה.
עד כאן הכל טוב אך לצערי כאן מתחילה הבעיה הקשה של הסרט.
הסרט פשוט מודע לעצמו עד גיחוך ולוקה ברמה גבוהה של חוסר אמינות.
בחייאת, ללכת לאיבוד ביער זה שטיק שעובד בקנדה במקרה הטוב, לנו יש מה?… בן-שמן? לך דוך 20 דקות ואתה בחוץ.
בכלל, הבעיה הקשה באמינות נובעת ממה שלדעתי היתה אמורה להיות נקודת החוזק של הסרט וזה הקאסט. מדובר בגיבובם של כל "הטאלנטים" שנדבקים לכל מסך לאחרונה, כמו: רן דנקר, עופר שכטר, אניה בוקשטיין (למרות שזה פחות מפריע לי…), ליאור אשכנזי, דני גבע והנרי דויד.
פשוט לא אמין, הם שרפו את עצמם וזה פשוט נראה כמו "השיר שלנו" גרסת יום שישי ה-13. האם באמת ניתן להאמין שהחבורה של דנקר, שכטר, בוקשטיין והבלונדה שאת שמה אינני זוכר, יכולים לשחק ילדים בגיל תיכון עם טקסטים שנשמעים ככה?
אני מניח שהכוונה הייתה טובה, קאסט נוצץ שיביא יוקרה. אך אם רק היה לשחקנים הללו קצת כישרון (מודה, לאשכנזי ומנשה נוי יש קצת אבל לא מספיק) אולי… אבל זה פשוט נראה מזיע ממאמץ.

בכלל, הבמאים ניסו יותר מידי להכניס שטיקים מז'אנר האימה האמריקאי, קפיצות חדות של סאונד, קבוצת ילדים שמדברים על בתולים (ונחשו מי שורד?), הילדים דורסים מישהו (אני יכול לחשוב על 10 סרטים אמריקאיים מהשנה האחרונה שנעים סביב הציר הזה).

ולמרות התאמצות היתר של יוצרי הסרט והדחיפה בכוח של האג'נדה שלהם, כאן מגיע החלק שכן אהבתי, הרעיון מאחורי הסרט. אני חושב שיותר מהכל, הרעיון היה להראות את האופי שלנו, הישראלים העצבניים, הנקמנים, החארות. אדם לאדם זאב.
זה השוני ביננו לבין האמריקאים המתחסדים ולו רק בשביל זה הייתי רואה את הסרט שוב וממליץ עליו. אולי ככה נבין לאן אנו מתדרדרים. הסרט מציב מראה מול האנשים ודווקא לחלק הזה הצלחתי להיקשר ולהאמין. אני חי כאן ומכיר אנשים שמתנהגים בדיוק כמו הדמויות בסרט, מתנצחים, רבים, מרביצים. כולנו בפוטנציה להיות הרוצח המטורף ביער, בייחוד אחרי שיחה עם נציג של סלקום או כשהוא עולה על הכביש. כולנו לחוצים ועייפים ומתדרדרים לתהומות, אם זה בגלל "המצב" או הכלכלה או כי הבוס צעק…

בסופו של דבר, מי צריך רוצח? יש לנו את עצמנו…

רק אוסיף שבהחלט מדובר בסרט ראשון מסוגו וכל הכבוד על היוזמה. יש דברים ללטש (ובראשם את הקאסט) אך אני מקווה לראות עוד מסוגו.

מודעות פרסומת

נו באמת…

פורסם: 22 בנובמבר 2010 ב-עתיד לבוא

סיוט ברחוב רפאלי

פורסם: 27 ביולי 2010 ב-ביקורות

למה לא באתי עם שקפקפים...

כריסטופר נולאן הוא ג'וס ווידון האפל… יותר…

לפני עשור יצא אחד הסרטים המצויינים/מסקרנים/מתעתעים/מפתיעים (מחק את המיותר או השאר הכל) שיצאו בקולנוע, "ממנטו" של כריסטופר נולאן. לטעמי מדובר באחד היוצרים המוכשרים ביותר בתחום הקולנוע בשנים האחרונות והיכולות שלו לפתח אצל הצופה מחשבות פילוסופיות מתעתעות, מבלי באמת להבין מה קורה בסרטים, גובלת בגאונות.

אם בממנטו דל התקציב לקח נולאן שחקנים לא ממש מוכרים והצליח לספר סיפור כ"כ סבוך אך עם זאת לשמור אותך מרותק לכיסא ומחכה לנסות ולהבין WTF?!?! ובבטמן האחרון להצליח ולהפוך את הפרנצ'ייז מחדש למה שהוא אמור להיות תוך כדי שמירה על נאמנות לקומיקס ולרוח שלו וליצור משחק פסיכולוגי מרשים אז עכשיו קיבל נולאן הזדמנות לעשות זאת בגדול!

בסרט החדש שלו: "התחלה" (למרות ש-"הזרעה" זה תרגום טוב יותר אך לא בטוח שיתקבל כאן באהדה רבה) לוקח נולאן את התקציב הענק ואת כל היכולות של השחקנים הטובים שקיבץ ביחד כמו: ליאונרדו די-קפריו; מייקל קיין (שלא מקבל מספיק דקות מסך!!!); טום ברנג'ר; סיליאן מרפי וג'וזף גורדון לוויט (הנהדר מ-"בריק")כולם נהדרים וכולם כבר עברו אצלו בסרט זה או אחר, ולהפוך את כל זה לאחד מהסרטים הפסיכולוגיים המותחים והמעניינים ביותר שיש.

במחי תסריט אחד הראה נולאן לעולם שסרטי קומיקס לא חייבים לפנות למכנה המשותף הנמוך ביותר ולהתאים לילדים בלבד ובמחי שני תסריטים כבר הראה שכל מה שהוליווד זקוקה לו זה סרט עם סיפור טוב ומקורי ולא לתקוע משקפי תלת-מימד בכל חור (תלת-מימדי…).

הסיפור בסה"כ פשוט ומזכיר סרטים מהז'אנר של "אקזיסטנז", "מטריקס" ו-"ונילה סקיי" ובו מדובר על קבוצת אנשים שיכולה לחדור לחלומות של אנשים אחרים ולגנוב מהם רעיונות. יום אחד מתבקש ראש הצוות (דיקפריו), שמסתבר שמחזיק סוד רציני בעברו, לשתול רעיון במוחו של יריב עסקי. עד כאן נשמע בסה"כ פשוט אך נולאן לוקח את הסיפור ומרכיב עליו מורכבות פסיכולוגית בעלת רבדים כ"כ עמוקים שחייבים להתרכז כי אחרת עלולים לאבד את הכיוון. הסרט מתרחש במספר מישורי חלום במקביל עד שנעשה כעט בלתי אפשרי לזכור באיזה רובד מדובר עכשיו, וכאן טמון היופי של הסרט!

כמו בסרטים שהזכרתי לעיל, גם כאן עולות שאלות פילוסופיות כמו "מי אני", "מה מגדיר אותי" ו-"מהי המציאות בכלל"? שאלות שנולאן מתעסק איתן הרבה בסרטיו, כולל בטמן. האם תת-המודע שלנו מגדיר אותנו? האם הפעולות או המחשבות? הרי לדוגמא, כולנו חושבים מחשבות אלימות מידי פעם אך רק חלקנו מיישמים זאת הלכה למעשה, האם יש שוני בין השניים?

בסופו של דבר, לא סתם מקבל הסרט את התשבוחות להן הוא זוכה ומגיע לו אף יותר מכך. נולאן מציל במו ידיו את הקולנוע וכפי שכתבתי, מדובר לטעמי באחד מיוצרי הקולנוע הטובים ביותר וכמו ג'וס ווידון גם הוא יודע לתעתע בצופיו עד השנייה האחרונה ומעבר לכך. עוד משהו טוב בסרט זה שאין בו הרבה טכנו-באבל ולא מעמיסים עליך פרטים, למעשה הטכנולוגיה פשוט שם ולא ממש מתעסקים בה כי אם במהות שלה.

מומלץ בחום רב רב רב למי שיכול ללכת לקולנוע מבלי להפקיד את המוח בחוץ ועשו לעצמכם טובה וראו אותו בקולנוע, בטלוויזיה זה לא יהיה אותו הדבר. לא יתאים לאנשים אחרים, או כמו שאמר חברי הטוב: "הנסיך הפרסי היה כייפי יותר" (ולא הוסיף…)

סופה של תקופה

פורסם: 23 ביולי 2010 ב-עתיד לבוא

מזה 7 שנים, בדיוק אסטרונומי, יוצא מידי שנה בהאלווין סרט בסדרת "המסור".
נכון שזהו אינו הטעם של רובכם ובהחלט ניתן לקטלג את הסידרה תחת "אימת גור" (מהמילה GORE- או בקיצור המון המון דם וזוועות) אך אין עוררין כי מדובר באחת מסדרות הסרטים שמסמלות תקופה.

הסידרה החלה בעצם כמענה לפארנויה שתקפה את ארה"ב בשנים שלאחר 9/11 ובדומה לסדרות כמו "24" או "אבודים" גם היא נבנתה על הפחד מהלא-נודע, תחושת הפארנויה החונקת כשאתה לא יודע למה לצפות…
הרעיון המרכזי בסידרה היה על אדם שלוכד אנשים שלכאורה אין בינהם שום קשר ולהציבם במרכזה של מלכודת שגם אם יצליחו לפענח אותה בזמן ולהינצל (מה שבד"כ לא קורה) ימצאו עצמם מצולקים, והכל במטרה ללמדם לקח ואת חדוות החיים, משל היו ילד בן 4 מול פרק של דובוני אכפת לי… הבעיה הייתה שמהסרט השלישי הרעיונות החלו להסתבך קצת והיה קשה לשמור על הסידרה בחיים ורוב עבודת התסריטאות הסתכמה בעיקר במלכודות מסובכות ומפחידות יותר וקצת נזנח לטעמי הרעיון שמאחורי המלכודות.

כעת שוחרר הטריילר לסרט החדש בסדרה, מספר 7 שאמור על פי הדיווחים להתאים עצמו למתקפה האחרונה ולהיות ב-3D. האם זהו צעד חכם? נקווה, כי באמת יכול להיות יפה לראות ראשים מתגלגלים לעברך.

אני רק מקווה שיצליחו לתת לסידרה את הסוף שמגיע לה ושזה יהיה פחות כמו פרדי קרוגר שבזמנו אמור היה להיות האחרון וגם בתלת-מימד שהיה די גרוע ולא עשה חסד עם הסידרה המקורית.

פני הדור כפני הכלב

פורסם: 21 ביולי 2010 ב-ביקורות

הפעם הראשונה בה נתקלתי באדם סנדלר, זכורה לי היטב.
זה היה בקיץ בו הDVDים התחילו להיכנס לשוק בארץ וחבר שארגן לעצמו כונן כזה למחשב שכר את הלקט של סנדלר מ-SNL.
מיותר לציין שלא ראיתי גם SNL עד אז (החיים הפשוטים כשהכבלים היו בחיתוליהם…) ופשוט התאהבתי.
אני יודע שההומור של סנדלר הוא משהו שאו שאוהבים או ששונאים, הומור שברובו כולל בדיחות פיפי-קקי ושאר נוזלי גוף ואברי גוף חשופים (לרוב של דמויות שהייתי מעדיף להמשיך ולא לדמיין אפילו), אבל אני מהרדודים האלו.
סנדלר שיכלל את האומנות הוולגרית שלו בסרטים שיצאו לו לאחר מכן כמו "בילי מדיסון" או "הפי גילמור" שכללו גם גגים של סלפסטיק ובעיקר כאב.

עם הזמן, סנדלר עבר תהליך של התבגרות יחד עם הגיל הכרונולוגי שלו וניתן לראות את הניצנים של זה בסרט "ביג דדי" שם הוא כבר מתעסק בנושאים הקשורים למשפחה ומתבל אותו בבדיחות הידועות שלו. התהליך הזה של ההתבגרות מגיע לשיאו בסרטו החדש ביותר (לא שהוא לא עובד על עוד כ-10 פרוייקטים במקביל וביניהם סרט שבהתחלה חשבתי שהוא המשך ל-"הפי גילמור" אבל מסתבר שהוא סרט בכיכובו של כריס רוק המצויין).

הסרט החדש ביותר של סנדלר נקרא "מגודלים" או "GROWN UPS" בלעז שיותר מתאים. בסרט הזה סנדלר אסף את כל הקומיקאים הגדולים שעבד איתם במהלך השנים כמו: כריס רוק, קווין ג'יימס, דיוויד ספייד והכי הכי חשוב רוב שניידר, ומספר סיפור שונה כמעט לגמרי מכל מה שהורגלנו אליו אצלו.

מדובר בסרט המספר את סיפורם של 5 חברים שחוזרים לעיר הולדתם לאחר הרבה שנים כדי להשתתף בלוויה של מאמן הכדורסל שלהם. על הדרך מביאים החברים את המשפחות הדיספונקציונאליות יותר או פחות שלהם ואת הסודות מעברם. הסרט בעצם מראה את הפיכתו של סנדלר עצמו לאיש משפחה בוגר יותר ומחושב יותר וכך הסרט עצמו הופך בעצם לסרט הכל אמריקאי בו תמיד יש קתרזיס בסוף כשמגלים שהדבר הכי חשוב בעולם זו המשפחה וכולם מצדיעים לדגל ב- 4 ביולי כשיונה עפה ברקע (אחת הסצינות הקיטשיות ביותר שראיתי מימיי…).

עם זאת, גם הקהל חווה איזשהו סוג של קתרזיס כי אם רוב הקהל שהולך לראות את הסרטים של סנדלר הוא כמוני וגדל עליו ועל בדיחות הפיפי-קקי שלו, הוא מגלה שבעצם הבדיחות הפשוטות יותר והמעודנות יותר שכבר פחות וולגריות, נעשו מצחיקות יותר. כמה עוד אפשר לראות גברים שיכורים כמו בסרטים הראשונים שלו? כאן הגבר הרווק והשיכור הופך לסוג של פתאטי (דייויד ספייד) וככה סנדלר מראה לנו שגם הוא התבגר יחד עם הסרטים שלו ונותן לנו מוצר חדש שגם מי שגדל על הסרטים הישנים יהנה ממנו.

תחשבו על זה ככה, האם היום (ואני מדבר אל אלו מכם שמתקרבים לגיל 30 או קצת למעלה מזה) הייתם יכולים להנות מהסרטים של קווין סמית' כפי שנהנתם מהם לפני למעלה מעשור? אז אדם סנדלר לפחות צעד עם הזמן ולא נשאב למערבולת המחזור.

בסה"כ מדובר בסרט קיץ חביב ביותר ומהנה ביותר שאפשר בכיף להעביר איתו שעה וחצי של מיזוג אוויר. לא מדובר בסרט שכשתצאו ממנו תגידו "זה היה פשוט רע!" אלא יותר בכיוון של "רוב שניידר הזה, הורג אותי כל פעם מחדש D-: " כך שאני ממליץ בחום ולו רק בשביל לראות את כל הקומיקאים הנפלאים האלו ביחד כשהשלם גדול מסכום חלקיו.

נ.ב.: סנדלר כמובן לא מוותר לפחות קצת על הגגים של הסבתא המפליצה… 🙂

חשבתי שהעולם נגמר…

פורסם: 18 ביולי 2010 ב-עתיד לבוא

מתברר כי הבמאי רולנד אמריך שהביא לנו סרטי אסונות, והאחרון שבהם "2012", מתכנן המשך לאותו סרט!

לפי התוכניות, ההמשך יבוא בצורה של סדרת טלוויזיה שתקרא "2013" ותתמקד בחיים שאחרי הרס כדוה"א והנסיון להתיישבות מחודשת.

לא נעים לי לומר אך אני מריח כישלון קל…  עדיף שיתרכז בסרטי אסונות (הוא לא ממש יודע לעשות משהו אחר). אני לא חושב שסרט אסונות באמת יכול לעבור בטלוויזיה ולא משנה כמה אינץ' יש לכם בפלזמה.

ספיידרמן – REBOOT?

פורסם: 17 ביולי 2010 ב-חדשות קולנוע

לאחרונה נתקלתי בהודעה של אולפני סוני על כך שהם מתכננים ריבוט לסדרת סרטי ספיידרמן, ואני אומר…

 תודה לאל !!!!!

קדימה, תודו, כל מי שגדל על ספיידרמן או על חוברות הקומיקס (ובמינימום על הסידרה המצויירת של "ספיידרמן וחברים") ממש התאכזב מיכולותיו של סאם ריימי (שכבודו במקומו מונח אחרי סדרת EVIL DEAD). עוד יותר ניתן להתאכזב מיכולותיו של טובי מגוויר כשחקן.

טוב עושים אולפני סוני ואני מקווה שהפעם זה יצא יותר טוב 😛

The last Airbender

פורסם: 17 ביולי 2010 ב-ביקורות

מצטער, אני לא מוכן לרשום בכותרת את השם שהמפיצים בארץ נתנו לסרט הזה "כשף האוויר האחרון".  כמה גרוע אפשר להיות בשביל להמציא שמות כאלו? "מותק, האווטאר השתגע" היה יכול להיות טוב באותה מידה….

קצת הקדמה: מדובר בסרט המבוסס על סדרת אנימה יפנית שבמרכזה עולם המורכב מ-4 אומות שכל אחת מייצגת יסוד אחר בעולמנו: רוח, מים, אדמה ואש. בכל אחת מהארצות הללו ישנם אנשים היכולים לשלוט ולעצב את היסודות הספציפיים שלהם כרצונם. בכל העולם קיים רק אדם אחד בכל דור שיכול לשלוט בכל ארבעת היסודות והוא אחראי לאיזון בעולם. לפני כ-100 שנה הוא נעלם משום מה ובזמן הזה אומת האש תקפה את שאר האומות ודי השתלטה על העולם.

בכל מקרה, הזדמן לי להגיע אתמול להקרנת הטרום-בכורה של הסרט בקולנוע גת בת"א. אני חייב לציין שהגעתי לסרט עם ציפיות מעורבות, מצד אחד סרט שמבוסס על סדרת האנימה הנפלאה שמשודרת גם בארץ, אך מן הצד השני מ. נייט שאמאלאן (need I say more?) וגם אחוז מאוד נמוך של ביקורות מפרגנות באתרי הסרטים השונים. אך מעולם לא הקשבתי לביקורות! (וסרט חינם זה סרט חינם…) אז, התרשמויות מהסרט:

מבחינת הנאמנות למקור, הסרט מקבל ציון גבוה מאוד. שמאלאן דאג לשמור על העלילה כמעט אחד לאחד ביחס לסדרת הטלוויזיה (למי שזה מעניין אותו). למעשה, הנאמנות הגבוהה למקור דווקא עוזרת כי בניגוד לספרי לסרטי "הארי פוטר" לא נעשה כאן ניסיון לדחוס את כל הסיפור לסרט אחד אלא מדובר בלפחות טרילוגיה של סרטים.

מבחינה ויזואלית, הסרט מדהים מהבחינה הזו. שאמאלאן לא חסך בתקציב כשזה מגיע לאפקטים והוא בהחלט ברא עולם עשיר ביותר ואפילו ה-3D היה מהנה (אני לא יודע אם הסרט נעשה ב-3D במקור או שהוא נוסף אח"כ כמו ב-"טיטאנים" אבל הוא בהחלט היה יפה).

משחק, הו, כאן חסכו כסף עבור האפקטים! בחיי, רמות משחק עלובות כ"כ לא נראו אני מאמין מאז סרטה האחרון של פאריס הילטון. מלבד הנער מ-"נער החידות ממומבאיי" כל השחקנים היו ממש גרועים. היחיד שעוד הראה אמינות כלשהי היה הדרקון-חתול-לוטרה-תאו לבקן שנעשה ב-CGI. וזה מביא אותי לעוד נקודה, מדוע כל הרעים הם הודים?!?!? חשבתי ששאמאלאן יהיה בעדם.

בכל מקרה, בנקודה התחתונה, מדובר בסרט קייצי חביב ביותר ולמרות שנעשה במיוחד לילדים הוא בהחלט מתאים גם למבוגרים. במיוחד אהבתי את קטעי הטאי-צ'י בהם משתמשים בסרט שנעשו בצורה מאוד מקצועית ולא סתם מכות קונג-פו.  רק נקווה שלא יחזור על עצמו מקרה "מצפן הזהב" ונתקע בלי ההמשכים…